הומצא לחלקי רכב ב-1994
DENSO WAVE, שהייתה אז חטיבה של חברת DENSO מקבוצת טויוטה, פיתחה את קוד ה-QR ב-1994 כדי לעקוב אחרי חלקים בייצור רכב. ברקודים ליניאריים החזיקו מעט מדי נתונים וחייבו תוויות רבות, ולכן הצוות בהובלת מסאהירו הארה יצא לבנות קוד שמכיל יותר ואפשר לקרוא אותו במהירות.
הצוות בחר ביחס 1:1:3:1:1 לתבניות האיתור אחרי שבדק חומרים מודפסים ומצא שהיחס הזה כמעט לא מופיע בטקסט ובתמונות. הבחירה הזו מאפשרת לסורק לזהות קוד QR במהירות מכל זווית.
פתוח לכולם ומתוקנן
ל-DENSO WAVE יש פטנטים על קוד ה-QR, אבל היא בחרה שלא לממש אותם לגבי הקוד המתוקנן, ולכן כל אחד יכול ליצור ולקרוא קודי QR בחופשיות. ההחלטה הזו, יחד עם תקנים רשמיים, היא חלק גדול מהסיבה שהפורמט התפשט כל כך.
- 1994: קוד ה-QR פותח ב-DENSO WAVE
- 1997: אושר כתקן של AIM International
- 1999: פורסם כתקן היפני JIS X 0510
- 2000: פורסם כתקן הבינלאומי ISO/IEC 18004
- שנות ה-2000: קוד Micro QR הוצג ונכלל במהדורת 2006 של ISO/IEC 18004
- מהדורות מאוחרות יותר של ISO/IEC 18004: 2015 ו-2024
ממפעלים לטלפונים
בראשית שנות ה-2000 התחילו טלפונים עם מצלמה ביפן להישלח עם קוראי קודי QR, וקודים הופיעו במגזינים, בפרסומות ובכרטיסי רכבת. מחוץ לאסיה, סריקה דרשה בדרך כלל אפליקציה נפרדת, עד שאפל הוסיפה סריקת QR למצלמת האייפון עם iOS 11 ב-2017, וטלפוני אנדרואיד הלכו בעקבותיה דרך אפליקציות מצלמה ו-Google Lens.
בזמן מגפת הקורונה פנו עסקים לקודי QR עבור תפריטים ללא מגע, רישום כניסה ותשלומים, וכך הפכה הסריקה להרגל של קהל רחב בהרבה. QR Code הוא סימן מסחרי רשום של DENSO WAVE INCORPORATED.