מה vCard מכיל
vCard הוא טקסט רגיל שבנוי משורות מתויגות, שנפתח ב-BEGIN:VCARD ונסגר ב-END:VCARD. כל שורה מכילה מאפיין אחד, כמו השם המעוצב, מספר טלפון או כתובת אימייל. זה אותו טקסט שקובץ vcf. מכיל כשמייצאים אנשי קשר מטלפון או מתוכנת דואר.
vCard 3.0 מינימלי לקוד QR נראה כך, מאפיין אחד בכל שורה: BEGIN:VCARD, VERSION:3.0, N:Lee;Jordan, FN:Jordan Lee, ORG:Maple Street Bakery, TEL:+15035550123, EMAIL:jordan@example.com, URL:https://example.com, END:VCARD. N מכיל את השם המובנה (שם משפחה קודם, מופרד בנקודה-פסיק) ו-FN את השם כפי שצריך להציג אותו.
- N: שם מובנה (משפחה;פרטי;אמצעי;תואר לפני;תואר אחרי)
- FN: שם להצגה
- TEL: מספר טלפון, רצוי בפורמט בינלאומי
- EMAIL: כתובת אימייל
- ORG: חברה או ארגון
- TITLE: תפקיד
- URL ו-ADR: אתר וכתובת דואר
באיזו גרסה להשתמש
גרסה 3.0 עדיין הבחירה הבטוחה ביותר לקודי QR כי כמעט כל טלפון קורא אותה. היא מוגדרת ב-RFC 2426 משנת 1998. גרסה 4.0, שמוגדרת ב-RFC 6350 בשנת 2011, היא התקן הנוכחי ודורשת UTF-8, אבל כמה קוראים ישנים מטפלים בה בפחות עקביות.
גרסה 3.0 מצפה גם ל-N וגם ל-FN, ואילו 4.0 דורשת רק FN. באיזו גרסה שלא משתמשים, שורת VERSION צריכה לבוא מיד אחרי BEGIN:VCARD.
פשרות של גודל וסריקה
כל שדה שמוסיפים ל-vCard מוסיף תווים, ויותר תווים פירושם קוד QR צפוף יותר עם מודולים קטנים יותר. כרטיס עם שם, מספר טלפון אחד ואימייל אחד נסרק בקלות גם בגודל של כרטיס ביקור. הוספת כתובת דואר, כמה מספרים, הערה ארוכה או תמונה משובצת יכולה לדחוף את הקוד לגרסה שצריך להדפיס הרבה יותר גדולה.
תמונות הן הבעיה הרגילה: תמונה מקודדת ב-base64 יכולה להגיע לאלפי תווים ולעיתים נדירות נכנסת בקוד מעשי. חלופה נפוצה היא לקודד קישור קצר לקובץ vcf. מתארח או לדף איש קשר, מה ששומר על הקוד קטן ומאפשר לשנות את הפרטים אחר כך.