מה קובע את הקיבולת
שלושה דברים קובעים כמה נכנס: הגרסה, רמת תיקון השגיאות ומצב הקידוד. לגרסה גדולה יותר יש יותר מודולים, רמת תיקון שגיאות נמוכה יותר משאירה יותר מהם לנתונים, ומצב קומפקטי כמו המספרי דוחס יותר תווים בכל ביט.
המספרים שמתפרסמים הם מקסימום לתוכן שמשתמש במצב אחד לכל אורכו. תוכן אמיתי, כמו כתובת עם אותיות גדולות וקטנות וסימנים, נופל בדרך כלל למצב בתים ומכיל פחות תווים.
קיבולת בקצוות
הטבלה שלהלן מציגה את קודי ה-QR הקטנים והגדולים ביותר. כל גרסה ורמה אחרות נופלות בין הערכים האלה.
- גרסה 1-L: 41 ספרות, 25 אלפאנומריים, 17 בתים, 10 קנג'י
- גרסה 1-H: 17 ספרות, 10 אלפאנומריים, 7 בתים, 4 קנג'י
- גרסה 40-L: 7,089 ספרות, 4,296 אלפאנומריים, 2,953 בתים, 1,817 קנג'י
- גרסה 40-H: 3,057 ספרות, 1,852 אלפאנומריים, 1,273 בתים, 784 קנג'י
קיבולת בפועל
היכולת לאחסן הרבה לא אומרת שכדאי לעשות זאת. לקוד שקרוב למקסימום שלו יש מודולים זעירים שדורשים הדפסה גדולה, יד יציבה ומצלמה טובה, והוא נכשל לעיתים קרובות יותר בתאורה חלשה.
בקישורים, כתובת קצרה שומרת על הקוד קטן ויציב. בתוכן כמו vCard או פרטי Wi-Fi, קיצוץ שדות אופציונליים משיג את אותה תוצאה. ספירת הבתים מתייחסת לבתים מקודדים, ולכן תווים שמחוץ ללטינית הבסיסית, שתופסים כמה בתים כל אחד ב-UTF-8, מקטינים את מספר התווים שנכנסים.