ההבדל במשפט אחד
קוד QR סטטי מכיל את היעד עצמו, וקוד QR דינמי מכיל קישור קצר לשירות הפניה שמעביר את הסורק ליעד. שניהם קודי QR רגילים; ההבדל הוא רק בנתונים שהם מכילים. סורק לא יכול להבחין ביניהם עד שהוא עוקב אחרי הקישור.
לדוגמה, קוד סטטי של מאפייה ברחוב המייפל יכול לקודד ישירות את הכתובת https://maplestreetbakery.example/menu. גרסה דינמית תקודד משהו כמו https://go.example/ab12, והשירות יעביר את הקישור הזה לדף התפריט.
מתי להשתמש בכל אחד
קודים סטטיים מתאימים לתוכן שלא ישתנה ולכזה שצריך לעבוד בלי שירות חיצוני. פרטי Wi-Fi, כרטיסי איש קשר, טקסט רגיל וקודי תשלום עם נתוני חשבון קבועים הם בדרך כלל סטטיים, ופורמטים רבים כמו Wi-Fi ו-vCard עובדים רק כקודים סטטיים, כי הטלפון קורא את הנתונים בלי חיבור לאינטרנט.
קודים דינמיים מתאימים לחומר מודפס שאמור לחיות יותר מכתובת אחת, כמו אריזות, שלטים וחוברות. מכיוון שההפניה מתבצעת בשרת, הבעלים יכול לשנות את היעד אחרי ההדפסה, להוסיף פרמטרים של UTM ולספור סריקות.
- סטטי: לא תלוי בשירות, עובד לנצח, אי אפשר לערוך אותו או לעקוב אחריו
- דינמי: יעד שאפשר לערוך, ספירת סריקות ואנליטיקה, ופחות נתונים בקוד כך שהוא פחות צפוף
- דינמי: מפסיק לעבוד אם שירות ההפניה נסגר או שהחשבון פג
הפשרה שצריך לתכנן
הסיכון העיקרי בקוד QR דינמי הוא שהוא תלוי בכך ששירות ההפניה יישאר זמין. אם הספק נסגר, משנה תנאים או שהמנוי מסתיים, כל העותקים המודפסים עלולים להפסיק לעבוד בבת אחת. מי שמדפיס בכמויות בוחר לרוב ספק שמאפשר להשתמש בדומיין משלו, או שומר רשימה של כל קוד כדי שיוכל להדפיס מחדש אם צריך.
