הפורמט WIFI:
קוד QR ל-Wi-Fi מכיל שורת טקסט אחת שמתחילה ב-WIFI: ומפרטת שדות מופרדים בנקודה-פסיק, ומסתיימת בשתי נקודות-פסיק. ברשת ביתית או משרדית טיפוסית הוא נראה כך: WIFI:T:WPA;S:MyNetwork;P:secret;; כש-T הוא סוג האבטחה, S שם הרשת (SSID) ו-P הסיסמה.
הפורמט צמח מפרויקטים בקוד פתוח של קוראי ברקוד והפך למוסכמה בפועל. מהדורות עדכניות של מפרט WPA3 של Wi-Fi Alliance מתארות פורמט כתובת קרוב מאוד, שמוסיף שדות אופציונליים לתכונות אבטחה חדשות.
- T: סוג האבטחה, בדרך כלל WPA, WEP, או nopass לרשת פתוחה
- S: שם הרשת (SSID), בדיוק כפי שהוא מופיע, תלוי רישיות
- P: הסיסמה; משמיטים אותה ברשת פתוחה
- H:true מסמן רשת נסתרת שלא משדרת את שמה
סוגי אבטחה ותווים מיוחדים
הערך WPA משמש ל-WPA, ל-WPA2 ובפועל לרוב רשתות WPA3 האישיות, כי הטלפונים מנהלים משא ומתן על הפרוטוקול המדויק כשהם מתחברים. WEP מיושן ולא בטוח, ו-nopass מיועד לרשתות פתוחות בלי סיסמה. רשתות ארגוניות שדורשות שם משתמש ואישור לא מקבלות שירות טוב מהפורמט הפשוט הזה.
אם שם הרשת או הסיסמה מכילים לוכסן הפוך, נקודה-פסיק, פסיק, נקודתיים או מרכאות כפולות, יש להבריח את התו בלוכסן הפוך. סיסמה שנכתבת pass;word, למשל, מקודדת כ-pass\;word. טעות בזה היא אחת הסיבות הנפוצות ביותר לכך שקוד Wi-Fi נסרק אבל לא מתחבר.
תמיכה בטלפונים ושיטות עבודה נכונות
אפליקציות מצלמה מובנות באייפון (מסביבות iOS 11) ובאנדרואיד (מסביבות Android 10) מזהות קודי Wi-Fi ומציעות להתחבר לרשת. טלפונים ישנים יותר עשויים לדרוש אפליקציית סריקה נפרדת.
הסיסמה שמורה בטקסט גלוי בתוך הקוד, ולכן כל מי שיכול לסרוק אותו יכול לקרוא אותה. רשתות אורחים מתאימות היטב, ואת הקוד צריך ליצור מחדש בכל פעם שהסיסמה משתנה, כי הטקסט קבוע בתמונה המודפסת.